​

1. מדברים/ות בצורה נעימה לכולן/ם. קללות מיניות ודיבור בוטה נשארים בחוץ. גם במסכים.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: הקללות והדיבור המיני הוא קו החזית של המוגנות. בבית, בבית ספר או במסגרת חינוכית שבה מתבגרים ומתבגרות מרשים לעצמם לדבר בנוכחות מבוגרים בשיח מיני בוטה ולהשתמש בקללות מיניות בוטות ("יא בן זונה" "שרמוטה" "אני יזיין אותך") המרחב יהיה פחות מוגן והגבולות פחות ברורים.
   חשוב להגיב על דיבור מיני בוטה בסביבה שלנו. גם בבית וגם בבית הספר או במסגרת החינוכית. גם תיכוניסטים ותיכוניסטיות צריכים לדעת שקללה כמו "בן זונה" לא יכולה להישמע ליד ההורים ולא תעבור בשתיקה או בהתעלמות בבית הספר.
   מה שחשוב זו התגובה והאמירה. כל אחד מכם יחשוב מה התגובה הנכונה בעיניו, לא תמיד ענישה זה ה-דבר. לא תמיד צריך להגיב עם כל התותחים. מה שחשוב זה להגיב. מה שחשוב זה להעביר את המסר "שמעתי את זה, זה לא מצא חן בעיניי ואני רוצה שזה יפסק"
    

2. מגע מיני זה דבר טוב, בריא ונעים כשהוא נעשה ברצון הדדי של שני הצדדים, עם תקשורת, כבוד ותחושת ביטחון.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: מיניות באופן כללי היא דבר טבעי לכלל בני ובנות האדם וגם לחלק מהמתבגרות והמתבגרים. לטעמנו המסר צריך להגיד שמין הוא חלק בריא, נעים וטבעי בחיים - כשהגבולות שלו ברורים ומתאימים לשני הצדדים המעורבים במגע המיני.
   הדגש בכלל הזה הוא על הרצון. זו לא "הסכמה". היא לא צריכה "להסכים" למגע מיני. הוא לא צריך להגיד "טוב, בסדר...". היא צריכה לרצות במגע המיני. הוא צריך לרצות במגע המיני. חשוב ללמד מתבגרים ומתבגרות שכדי לדעת אם יש רצון בצד השני, צריך לשאול בצורה מפורשת. חשוב להגיד למתבגרים שלא מספיק לראות חוסר התנגדות בצד השני אלא צריך לראות שיתוף פעולה, שמחה, חיוך, פעולה ממשית. חשוב להגיד למתבגרות שלא יניחו ש"כל הבנים רוצים את זה". לא כל הבנים רוצים "את זה" ובהחלט צריך לשאול גם בן אם הוא רוצה. זה לא מספיק שאת תרצי. 
    

3. לא נוגעים באיברים פרטיים של אחרים/ות, גם לא 'בצחוק'. זה לא מצחיק.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: כלל בסיסי זה הוא מרכזי במוגנות עבור מתבגרות ומתבגרים. הוא מהווה את הבסיס של החינוך המיני שאחת ממטרותיו החשובות היא מניעת אלימות מינית. אנו פוגשות הורים, מורות/ים ויועצות שמניחים שהכלל הזה ברור ומובן מאליו למתבגרים ומתבגרות בכיתות ז-י"ב. גם אם נדמה לכם שהמתבגרים שאתם נמצאים במחיצתם יודעים את הכלל הזה והוא ברור ומובן להם מאליו כמו שהוא ברור ומובן לכם - דברו עליו.
   הורים כשאתם מסבירים כלל זה כדאי לשאול אותם האם הם ראו בסביבתם נגיעות באברי מין של אחרים/ות תוך כדי משחק, "בצחוק" או כאקט של השפלה של האחר.
   במסגרות חינוכיות מכל סוג חשוב להבהיר למתבגרים/ות שפעולה מסוג זה תקבל תגובה מיידית, ברורה ותקיפה.
    

4. לא נוגעים במרחב הציבורי באיברים הפרטיים של עצמנו. מגע זה אחלה. בבית בדלת סגורה. לבד.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: כשמדברים על הכלל הזה חשוב לזכור ולהדגיש כי מגע באיברים הפרטיים, אוננות, היא פעולה טובה, בריאה, נורמלית וטבעית שחלק מהמתבגרים וחלק מהמתבגרות בוחרים לעשות בגיל ההתבגרות ושחלק מהנשים והגברים בוחרים להמשיך ולעשות גם בבגרות. חשוב לשים לב שאנו לא מחברים את הכלל הזה לאוננות באופן כללי אלא מעודדים הכרות עם הגוף בפרטיות. הכלל הזה מדבר על תופעות של אוננות בצוותא במסגרת החינוכית, של "גרבוץ" שוב ושוב תוך כדי פעילות. של מגע באיברים האינטימיים כחלק מהתרסה.
   הורים כשאתם מסבירים כלל זה למתבגר/ת שלכם, כדאי לשאול אם הם חוו אירועים כאלה, אם קרה להם דבר כזה - זו הזדמנות לשיח ולאיתור אירועים שחשוב לכם להכיר.
   כשאשת/איש צוות חינוכי רואה מגע באיברים פרטיים בפומבי יש צורך בתגובה על כך. ניתן לקחת את המתבגר הצידה ולהגיד "זה לא מקובל ונוגד את הכללים שלנו, אחרים ואחרות בקבוצה יכולים להרגיש מזה לא בנוח. בבקשה תפסיק". אם יש נער או נערה שממשיכים לגעת בעצמם אחרי שהערתם להם פעמיים-שלוש, יש צורך להתייעץ בגורם מקצועי.
    

5. מגע מיני עושים/ות בפרטיות. עם רצון משותף, עם תשוקה ועם פרטנר/ית אחד/ת. כל מגע מיני בגוף של אחר/ת צריך להיעשות בפרטיות.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: בני ובנות הנוער שלנו חיים בעולם מטושטש גבולות ובמרחב פורנוגרפי (ראו מאמרו של הקרימינולוג גיא עינת "שפת הרוך ושפת הוירטואל"), הצונאמי המיני בו הם חיים גורם לכך שדברים שהיו ברורים מאליהם לפני 20 שנה פחות ברורים כיום. חשוב ללמד מתבגרים ומתבגרות שמיניות היא דבר פרטי, אישי ואינטימי. שיש צורך בפרטיות כשעושים מגע מיני מכל סוג שהוא ויש צורך להבהיר שבגיל ההתבגרות מפגש מיני לא סיכוני הוא עם פרטנר/ית אחד או אחת בלבד.
   נשות ואנשי חינוך כדאי להגדיר יחד עם הקבוצה את הכללים המתאימים למסגרת שלכם בנוגע למרחב מגע לגיטימי. האם מותר לשבת אחד על השני? האם מותר להתחבק? להימרח? האם מותר להתנשק נשיקות צרפתיות? מה הגבולות המתאימים למתבגרים ולמתבגרות  ומה הגבולות המתאימים למבוגרים במרחב? שיחה וקביעת גבולות יתרמו למרחב נוח לכולם.
    

6. במסגרת החינוכית תמיד נשארים/ות לבושים/ות. לא מורידים בגדיםולא נשארים/ות בתחתונים/חזייה/גוזייה. לא חושפים/ות ישבן, שדיים, אברי מין.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: בבית, לכול משפחה יש את הכללים שלה. יש משפחות בהן לא מסתובבים בבית בתחתונים ומשפחות בהן זה לגיטימי. בגיל ההתבגרות חשוב לדאוג לפרטיות למתבגרים ולמתבגרות. לאפשר פרטיות, סגירת דלתות ואינטימיות. להקיש בדלת לפני שנכנסים ולשמור גם על האופן שבו אנו מסתובבים בבית. כשיש מתבגר או מתבגרת בבית מבוגרים לא מסתובבים בבית בעירום.
   הורים צריכים לדבר עם המתבגרים/ות שלהם על התפשטות במרחבים ציבוריים מחוץ לבית, במסגרות חינוכיות שונות. בפעילות תוך המסגרת החינוכית או מחוצה לה לא לגיטימי להוריד חולצה או להישאר עם תחתונים. גם עבור בנים וגם עבור בנות. אחרי שיעור התעמלות לא נכנסים לכיתה בלי חולצה. חשוב שנגיד לבני ובנות הנוער כי חשיפה של אברי מין, ישבן ושדיים אינה מקובלת. גם אם נדמה לכם שמדובר בדבר ברור ומובן מאליו - לא תמיד כך הדבר והבהרה של הגבולות מסייעת לבני ובנות נוער שחיים בעולם מטושטש גבולות ובמרחב פורנוגרפי.
    

7. לא מפשיטים/ות מישהו/י אחר/ת. לא מרימים/ות ולא מושכים/ות בגדים לאחר/ת לא 'בצחוק' ולא בכוח.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: להוריד מכנסיים "בצחוק" במסדרון של בית הספר, זו לא בדיחה. זה לא מצחיק וזה לא השתוללות לגיטימית של בנים. נער חלש שאיבר המין שלו נחשף במסדרון בית הספר בכיתה ז' באמצעות "משחק מצחיק" כזה יכול לסחוב את האירוע לאורך שנים. גם נער חזק נפגע בסיטואציה כזו.
   נערה שהרימו לה את החולצה, פרמו לה את הגופייה או חשפו בדרך אחרת את השדיים שלה יכולה לצאת מהאירוע בתחושה קשה מאוד. ובצדק. גם נערים וגם נערות שחוו אירועים מהסוג הזה זוכרים אותם לאורך שנים ומתארים אותם כחוויה לא טובה.
   חינוך מיני הוא הדרך שלנו למנוע. הוא הכלי הטוב ביותר למניעה.
   הורים דברו עם מתבגרים ומתבגרות על כך שיש איסור מוחלט למשוך למישהו או למישהי את המכנסיים או להרים למישהו או למישהי את החולצה. הבהירו שהדבר אינו מקובל עליכם ובהזדמנות הזו כדאי לשאול האם המתבגרים/ות חוו דבר כזה, ראו דבר כזה בסביבתם ולהכיר את עולמם בהקשר זה.
   נשות ואנשי צוות חינוכי - כדאי להבהיר למתבגרות ולמתבגרים מה מותר ומה לא מותר ולהבהיר מה יקרה למי שיחרוג מכלל זה. אירוע של הפשטה פומבית איננו רק אירוע משמעותי, הוא מחייב טיפול מעמיק יותר ולעיתים אף דיווח ו/או טיפול.
    

8. במסגרת החינוכית לא רואים/ות במסכים תוכן מיני. קליפים, סרטים, משחקים ותמונות עם תוכן מיני נשארים בחוץ.
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: המטרה שלנו בחינוך מיני היא הסברה ומניעה. מתבגרים שחיים במרחב פורנוגרפי מיני מציף עשויים לא לדעת מה לגיטימי ומה לא לגיטימי לראות במסכים במסגרת החינוכית. הבהרה של הגבולות יכולה לסייע ולהבהיר מותר ואסור.
   צוות חינוכי יכול לשבת עם מתבגרים ומתבגרות ולהבהיר יחד מה נחשב לתוכן מיני. אילו קליפים הגיוני לראות במסגרת החינוכית ואילו קליפים לא מתאימים למרחב הזה. חשוב לדבר ישירות על פורנוגרפיה ולהבהיר מהי פורנוגרפיה ואת חוסר ההסכמה המוחלט שלכם לצפיה בפורנוגרפיה במסגרת החינוכית.
    

9. לא שולחים תמונות או סרטונים עם אופי מיני לא שלכן/ם ולא של אחרים/ות. לא משהו שצילמתם/ן, לא משהו שהעבירו לכם/ן. 
   מידע להורה, ליועצת, למורה ולמדריכ/ה: הכלל הזה הוא כלל מניעה חשוב ויש לדבר עליו בכמה רמות
   - מי שמקבלים תמונות או סרטונים עם אופי מיני - לא מעבירים אותם הלאה. גם סרטון ש"כולם" ראו והעבירו אסור לשתף או לא כדאי לשתף. ראו מידע על חוק הסרטונים.
   - לא מצלמים מגעים מיניים ולא מעבירים תמונות או סרטונים כאלה
   - לא מצלמים אברי מין. כשחשוב לתת דגש לנערים לא לצלם את איבר המין שלהם ולשלוח אותו כחלק מחיזור (דיק-פיק). חשוב לדבר עם נערות על צילום אברי המין שלהן והשדיים ושליחתם לבני זוג / מחזרים פוטנציאלים.
   הורים וצוותים חינוכיים - מה שנראה לכם ברור ומובן מאליו לא מובן מאליו למתבגרים ולמתבגרות. מתפקידנו לעסוק בחינוך מיני, בהסברה ובמניעה.