top of page
בועה תכלת בודדת.png

כל מה שצריך לדעת על פות

איך לימדתם את הילדה שלכם שקוראים לאיבר המין שלה? למה אין שם אחיד לפות של ילדות, אבל יש שם אחיד לפין (בולבול) של ילדים? הכול על המילה פות ומשמעותה בחברה שלנו ואיך ללמד את הילדות שלנו להרגיש בנוח עם הגוף ואיבר המין שלהן.
איך קוראים לפות תשפ.png
כל פות נראית אחרת כל פות היא נהדרת - ערכה צוות חינוכי על יסודי.png

איך קוראים לפות?

בכל קבוצה או פורום הורים ברשת אפשר למצוא דיונים שבהם הורים שואלים זה את זה "איך אתם קוראים לאיבר המין של התינוקת/ילדה"? הדיונים האלה חוזרים על עצמם שוב ושוב. משום מה לפות אין שם בעברית.

כלומר, יש. פות. אבל המילה הזו אינה שגורה לא בפינו המבוגרים/ות ולא בפי הילדות/ים שלנו. חלקנו חושבות/ים שזה נורא מוזר לקרוא לזה "פות", חלקנו כועסות/ים אם ממציאים לזה שם אחר, קטן, מתיילד כי הרי לראש שלנו אין שם "ראשצ'וק" ואנחנו לא מלמדות את הילד או הילדה שלנו שלאוזן שלהם קוראים "אוזניני".

 

לבנים בקטנותם יש בולבול ובבגרותם יש להם זין - נכון, לא כולם קוראים לו פין, אבל בגן ילדים כולם יודעים שלבנים יש בולבול.

לבנות בילדותן יש... ובכן, בטבלה שלי יש מעל 90 שמות שונים לפות של ילדות.

 

למה חשוב לקרוא לפות – פות

שם הוא שייכות

נתינת שם יוצרת שייכות. כשאנו נותנים למשהו שם הוא הופך לשלנו. זו החתולה -שלי- קוראים לה תולתול. זה הדובי -שלי- קוראים לו דובדוב. כשלאיבר המין שלנו יש שם לא אחיד ולא ברור כי אימא קוראת לו "פושפוש" ואבא קורא לו "פותי", הגננת קוראת לו "פיפי" והחברה הכי טובה שלי קוראת לו "טוטה"... זה מבלבל ומרחיק אותנו מהשייכות הברורה של הפות שלנו ל... ובכל, לנו.

זה הפות שלי. הוא שייך לי. אני 'מחליטה עליו'. אני מכירה אותו. הוא שייך לי כמו היד שלי. כמו הראש שלי. כמו הלשון שלי. כמו האצבע שלי. אין לי ספק לגבי זה, אין לי התלבטות. אין לי תחושה משונה שמשהו 'שם' שונה. שהפות שלי שונה מהיד, כי ליד יש שם אחד ולפות יש אלף שמות...

הנה סיפור שאנו מספרות לעיתים בהרצאות שלנו להורים. סיפור שאימא סיפרה לנו (ונתנה את רשותה להשתמש בו). יום אחד עמדה ילדתה בת ה-5 מול חברתה הטובה ביותר ושאלה אותה:

- "רוצה שאני אראה לך את הפושפוש שלי ואת תראי לי את שלך?" (עוד על משחק מיני תקין - אם אתם/ן בהתלבטות בנושא)

- "את מה...?" שאלה אותה החברה

- "את הפושפוש. רוצה לאני אראה לך ותראי לי?"

- "מה זה פושפוש...?!" שאלה החברה

- "פושפוש!" אמרה הילדה נדהמת והצביעה על הפות שלה. "זה פושפוש!"

- "מה פתאום!" אמרה החברה "זה תותי. לא קוראים לזה פושפוש!"

והן עמדו מופתעות אחת מול השנייה ואז הילדה הצביעה על המרפק שלה ושאלה: "ואיך קוראים לזה?"

והן נעמדו אחת מול השנייה והחלו לעבור איבר איבר בגוף מנסות לבדוק האם יש עוד איברים בגופן שהשמות שלהם שונים אצל כל אחת מהן.

 

שם הוא ידע וידע הוא כוח

לפני כמה שנים שוחחתי בקו חם בו התנדבתי עם נער חרדי בן 15 מבני ברק וביקש לדעת "מה יש שם לבנות". היה לו מחסור גדול בידע, אבל הדבר הראשון שחסר לו – זה שם. איך קוראים לאיבר מין של בנות.

הרבה פעמים קשה היה לי לדבר על הנערים החרדים שהתקשרו לקו החם – כי הבורות שלהם גרמה לי לצער ואחר כך לכעס על כך שמשאירים אותם בבורותם בעל כורחם. אנחנו מאמינות שאסור לנו להשאיר את הילדות/ים שלנו בורות/ים. אבל לא רק לחרדים יש בורות לגבי מין ומיניות. ממש לא. גם לציבור החילוני יש בורות ואנו מנחילים את הבורות הזו לילדות/ים שלנו.


אנו מלמדות/ים את הילדות/ים שלנו את שמות אברי הגוף שלהם מרגע היוולדם. "איפה היד של תמרי? תני לי יד", אנחנו מתלהבות כשהיא מצביעה על הפופיק שלה. אנחנו מתגאים בפני המשפחה כשהוא למד מהי קמיצה ומהי זרת, אבל אנחנו נבוכים להגיד לה שזה הפות שלה. ואנחנו נבוכים ללמד אותה את השם של הפות שלה והמסר שעובר אליה מגיל כה צעיר הוא שלכל דבר יש שם וכל דבר שאני אומרת גורם לאימא ואבא להתלהב, חוץ מהשם של הפות שלי. זה לא מודע כמובן, היא בת שנתיים, או שלוש, או ארבע. אבל המסר הלא מילולי – עובר. כשאנחנו מתעלמות/ים ממשהו אנחנו בעצם אומרים לילדים/ות שלנו: "על זה לא מדברים. זה אסור. זה מוזר. זה מביך. בזה אימא ואבא לא מבינים. על זה – דברי עם מישהו אחר".
כיון שאין משהו מעניין ומסקרן כמו מין, הם אכן מדברים עם אחרים – בדרך כלל עם ילדות וילדים אחרים ואז נוצר מצב שבו "עיוור מוליך עיוור" – אחד שלא יודע כלום מהחיים שלו, מלמד בידענות את החבר שלו שגם הוא לא מבין כלום מהחיים שלו. וכך משתמרת הבורות ונוצרים מיתוסים שאני שומעת כל יום בעבודה.

 

כשלמשהו יש שם שמותר להגיד בקול רם - הוא מקבל לגיטימציה

בחנו את עצמכם/ן

  • האם קשה לכם/ן להגיד "טוסיק"?

  • האם קשה לכן/ם להגיד "בולבול"?

  • האם קשה לכן/ם להגיד "פות"?

אם עניתן/ם: לא – לא – כן, זה הזמן לשאול "למה...?". למה אין לגיטימציה להגיד פות? למה יש לגיטימציה להגיד בולבול? מה המסר שעובר לילדה שלכן מזה שאתם נבוכים להגיד את השם של איבר המין שלה?

אם ההורים מתייחסים לאיבר המין שלי כמו לכול איבר אחר – כמו ליד, לבטן ולרגל – אז אין איתו שום בעיה. זה עוד אחד מהאיברים שלי והוא חמוד ומתוק כמוני. זה חינוך למיניות בריאה מגיל צעיר, לאהבת הגוף ולשייכות לגוף וזה חשוב.

 

שם הוא אמצעי לתקשורת

בנים עסוקים בבולבול שלהם מגיל צעיר. ובצדק. איבר מעניין, נעים, מתנהג אחרת בזמנים שונים. מגניב. בנות גם מתעסקות בפות שלהן – ואני חושבת שאם היה שם אחיד לפות של ילדות, הן היו מדברות עליו יותר. עם עצמן, איתנו, עם חברות ומפתחות לפות שלהן יחסי חיבה ושייכות. יחס טוב לגוף שלנו תורם למיניות טובה ומעצימה ומונע גם אלימות מינית – כי כשאני מרגישה שייכות לכל חלקי הגוף שלי ואני יודעת שכל הגוף שלי טוב, יפה ושלי – אני אדע לשיים (לתת שם) בצורה מהירה יותר וברורה יותר אם משהו לא טוב קורה לגוף שלי. או לפות שלי.

תארו לעצמכן/ם ששתי ילדות בנות שבע רוצות לדבר על הפות שלהן – עוד לפני שהן התחילו בכלל, הן צריכות להבין שיכול מאוד להיות שכשאת אומרת "פות" אני מתכוונת ל"פושפוש" אין להן בכלל שפה להתחיל את התקשורת על הגוף שלהן. זה מגדל בבל גבירותי ורבותי – אנחנו לא מאפשרות ומאפשרים להם תקשורת. וחבל – כי בדיוק כמו שבנים מדברים על אברי המין שלה כחלק טבעי ובריא מתהליך הגדילה והילדות, כך גם בנות יכולות ללמוד ולהתעצם כשהן ידברו זו עם זו על הפות שלהם כחלק טבעי ובריא מתהליך הגדילה והילדות שלהן.

***

אז מה עושות ועושים?

  • מכירים בכך שהחברה בה אנו חיות וחיים מתייחסת לפות בצורה שונה מאשר לפין

  • מכירים בכך שהחברה בה אנו חיות מלמדת אותנו הרבה פעמים שפות היא מביכה, מביישת ולפעמים גם דברים גרועים יותר – למשל שפות היא מסריחה ומלוכלכת. (פות היא איבר שמנקה את עצמו, אחד האיברים הנקיים שיש לנו)

  • אומרים לילדות ולילדים שלנו את שם איבר המין של בנות – פות. ניתן ללמד כמו שיש שמש וחמה, ירח ולבנה כך יש פושפוש ששמה גם פות ובולבול ששמו גם פין.

  • מזכירים לבנות שלנו שהפות שלך נהדרת כמוך ומותר לך להכיר אותה ולגעת בה בפרטיות. כי פות זה איבר נהדר ופרטי.​​

​שאלון קצרצר – האם יש לך רגשות אמביוולנטיים לפות שלך?

  • האם את יודעת איך נראה הפות שלך? האם הסתכלת על הפות שלך עם מראה? האם את יודעת לזהות את חלקי הפות שלך? שפתיים פנימיות? דגדגן?

  • האם את מרגישה בנוח עם אוננות של בנות? או שאת חושבת שמדובר בדבר אסור. מלוכלך. לא בריא. לא מוסרי. מה את עושה כשאת רואה בנות צעירות (פעוטות שעוד נוגעות בעצמן בפומבי) נוגעות בפות של עצמן? האם את אומרת להן להפסיק? מעודדת אותן להמשיך?

  • האם את מרגישה שהפות שלך לא נקייה? מריחה לא טוב? אולי מגעילה? האם את מרגישה או חושבת שפות זה דבר מלוכלך? לא היגייני? דורש בושם. סבון מיוחד. תכשירים שונים וכו'?

  • האם את חושבת שיש סטנדרט לנראות של פות? האם את מוטרדת מהמראה של הפות שלך? חושבת שהיא שעירה מדי. שהשפתיים ארוכות / צרות / עבות / קצרות מדי? האם את מוטרדת מהצבע של הפות שלך? מהצורה שלה? האם את מרוצה ממראה הפות שלך?

 

כאן הייתי צריכה לכתוב, "אם ענית על שלוש שאלות "כן" אז: !". אבל אני ממש לא אכתוב את זה. כי השאלון הזה נועד לכך שתשבי רגע ותחשבי על הפות שלך ותגידי לעצמך באופן עקרוני האם את חיה איתה בשלום או לא בשלום. אם את חיה איתה בשלום ואוהבת את הפות שלך, עכשיו זה הזמן להתחיל ללמד את הבת שלך איך לאהוב את הפות שלה גם. אם מתוך השאלון עלו בך שאלות ותהיות לגבי חיבתך לאחד האיברים המופלאים והמגניבים ביותר שיש לך, זה הזמן להתחיל לחשוב איך את מתיידדת עם הפות של עצמך ומה את עושה כדי שלבת שלך יהיו יחסים נהדרים עם הפות שלה. 

כמה עובדות על פות

הדגדגן מכיל כמות עצבים כפולה לעומת פין

הדגדגן הנשי מכיל כ-8000 קצוות עצבים. עטרת הפין, כלומר החלק העליון של הפין (הכיפה) מכיל כ-4000 קצוות עצבים. הדגדגן הוא איבר שיש לו גם חלקים פנימיים, בלתי נראים, בתוך הנרתיק, והחלק החיצוני של הדגדגן נמצא למעלה. ראו איור.

שיער ערווה הוא דבר טוב

בחמש עשרה השנים האחרונות הסרת שיער הערווה הפכה לדבר מקובל בישראל ובחלקים נוספים של העולם. הסיבה היא בעיקרה – פורנו. בסרטים פורנוגרפיים מסירים את השיער מהפות כדי שניתן יהיה לצלם באופן הכי ברור את הדבר שהפורנו מחשיב לפסגת הפסגות – חדירה של פין לפות. העובדה היא שגברים רבים מאוד (וכן חלק מהנשים) צופים בפורנוגרפיה ברמה יומיומית. מחקר אמריקאי מראה שבממוצע 2.5 מיליארד גברים בוגרים בכל רחבי העולם צופים בפורנוגרפיה פעם ביום. ככל שהפורנוגרפיה הפכה לזמינה יותר כך רוצה התרבות לחקות אותה יותר ומה שרואים בפורנו הופך לנורמה. מכאן באה דרישה חברתית להסיר את שיער הערווה והתחלנו לשמוע נערים נערות אומרות ששיער ערווה זה דבר "מלוכלך". "לא הגייני". "מגעיל". שיער ערווה הוא הדבר שמפריד בין נערה לילדה והוא גם מגן על פות. תקדישי מחשבה לפני שאת מסירה אותו ואם את בוחרת להסיר אותו, זכותך המלאה.

 

אורך הנרתיק כ-10 סנטימטרים

אורך הנרתיק הוא כ-10 סנטימטרים והוא מתרחב מאוד ומתארך בעת גירוי מיני. נערות רבות וגם נשים חוות לעיתים כאב בעת יחסי מין, אבל זה לא בגלל אורך הנרתיק אלא מסיבות רבות אחרות. לא צריך לכאוב לך בעת יחסי מין. הכאב הוא אות וסימן לכך שצריך לעצור. אף אחת עוד לא מתה מזה שהיא התמזמזה וגמרה מאוננות ולא מחדירה. חדירה היא לא חזות הכול – אבל על זה נדבר בהזדמנות אחרת. קצה הנרתיק הוא צוואר הרחם.

כל פות נראה אחרת – כולן נהדרות

בדיוק כמו שהידיים שלך ושל חברה שלך נראות שונה. האף. הבטן והאוזן, גם לפות יש נראות שונה. אורך השפתיים הגדולות שונה. אורך השפתיים הקטנות שונה. יש מי שהשפתיים החיצוניות שלה משתפלות מחוץ לשפתיים הפנימיות (וזה תקין לגמרי, יפה ונורמלי), יש מי שהשפתיים החיצוניות שלה (השפתיים הגדולות) אינן שוות בגודלן וגם זה סבבה. בשנים האחרונות אנו רואים מגמה של תיקוני פות מכל מני סוגים ומנתחים פלסטיים שמנסים לפרסם ניתוחי "תיקון פות". אלא אם יש לך בעיה רפואית, ואם יש לך – הרי שאת מכירה את עצמך ואת גופך יותר טוב ממני בטוח – הפות שלך אינו זקוק לתיקון או לניתוח והיא יפה כמו שהיא.

אם את רוצה לראות איך נראה פות של נשים רגילות ולא פות בתעשיית הפורנו, אני מזמינה אותך לאתר פותרט, המכיל תמונות של פות שצילמו נשים רגילות והעלו ברשותן ובהסכמתן לאתר האינטרנט של פרויקט האוננות המופלא של גילי פליסקין והספר שלה "דברים שרציתי לגעת".

סרטון על פות: "כל פות נראית אחרת - כל פות היא נהדרת"

 

 

רוב הנשים מגיעות לאורגזמה (גומרות) מהדגדגן

כוונתי היא שבאמצעות חיכוך, שפשוף ונגיעה בדגדגן רוב הנשים מגיעות לאורגזמה. יש בהחלט נשים שגומרות גם מהחדירה עצמה ויש נשים שגומרות מהדגדגן ונהנות גם מהחדירה. ויש הכול בעצם, כי כל אישה היא משהו אחר ואוהבת דברים אחרים. כדי לדעת מה את אוהבת – תנסי. כדי לדעת מה זוגתך אוהבת – תשאל/י אותה.

 

 

פות ונערות – איך לחנך את הבת שלך לאהוב את עצמה ואת הפות שלה

חלק מביטחון עצמי הוא גם ביטחון בגוף שלנו ובנראות שלנו. כולנו יודעות כמה מסובך לנו לאהוב את הגוף שלנו... רוב הנשים מרגישות לא יפות. נשים מרגישות שמנות, למרות שהן ממש לא. אנו עושות דיאטות כשאנחנו במשקל גוף תקין לחלוטין ולא מחבבות חלקים ניכרים מהגוף שלנו. זה באסה. זו לצערי חלק מהמציאות בה אנו חיות ובה כל הזמן מראים לנו איך אנחנו "צריכות" להיראות וכמה אנחנו לא בסדר שאנחנו לא נכנסות לג'ינס שלנו מכיתה י"ב.

 

לאהוב את הפות שלנו זה גם לאהוב את הגוף שלנו – יש המון חומר ברשת על בריאות נפשית בהקשרים של הפרעות אכילה. כדאי לך לקרוא קצת ולהבין את זה יותר לעומק. אבל אני רוצה לדבר על פות.

 

אהבת פות ומניעת אלימות מינית

בין אם את אוהבת או לא אוהבת את הפות שלך, כדאי לך לנסות לחנך את הבת שלך כן לאהוב את הפות שלה. זה יעצים אותה ויגרום לה לתחושה שהגוף שלה, על כל חלקיו ברשותה. וכשמשהו הוא בבעלות שלנו וברור לנו שהוא שלנו ושאנחנו מחליטות עליו, קל לנו יותר להחליט מה מתאים לנו ומה לא מתאים לנו, מי מתאים לנו ומי לא מתאים לנו שיגע ויתקרב אלינו ואל הפות שלנו.

 

טיפים לחינוך לאהבת פות לבנות שלנו

  • קראי לאיבר המין של בתך בשמו. אני ממליצה – פות  או פותי. לא "שמה" לא "בין הרגליים". לא "למטה". לכל איבר בגוף יש שם. גם לפות. משהו שקוראים לו בשמו הוא לא מפחיד ולא מגעיל יותר מרגל או אוזן.

  • תני לבתך הפעוטה מראה והזמיני אותה להסתכל ולהכיר את הפות שלה. אחר כך עשי זאת שוב ושוב לאורך חייה של בתך. תני לה מראה והציעי לה להסתכל על הפות שלה ולהכיר אותה לעומק.

  • אל תפריעי לבתך הפעוטה לאונן. בגילאים צעירים בנות נוגעות באיבר המין של עצמן, זה חלק טבעי בהתפתחות. תני לה לגעת באיבר המין שלה ולאט לאט ככל שהיא גדלה למדי אותה שלגעת בפות זה דבר נעים, מותר ונהדר – אבל משהו שעושים בפרטיות בחדר. כי זה איבר פרטי ופעולה פרטית.

  • תני לבתך הילדה והנערה לסגור את הדלת ולהיות בפרטיות. פשוט אפשרי את זה. דפקי על הדלת של חדרה כשהיא סוגרת אותה. התנצלי אם חדרת לפרטיותה באמצעות פתיחת הדלת בטעות, בוודאי אם תפסת אותה מאוננת.

  • ספרי לבתך הנערה שאוננות מסייעת בהתמודדות עם כאבי מחזור. חפשי את הרגע הנכון להגיד את זה. זה מביך, אבל זה נכון.

  • דברי עם בתך הנערה על הסרת שיער ערווה ועל שיקולים להסרת שיער ערווה. הכירי לה את הסיבות בגללן יש שיער ערווה ואת הסיבות בגללן התחילו להסיר אותו לפני שני עשורים. (ראי למעלה בדף זה "שיער ערווה הוא דבר טוב")

  • ספרי לבתך שפות מנקה את עצמה ולמדי אותה להימנע משטיפת הפות באופן מיוחד ומהמחשבה שהפות צריכה בושם או סבון מיוחד. היא לא צריכה. פות צריכה מים ואהבה.

המשיכו ללמד ילדות על גופן

bottom of page