
מורה או בעל סמכות בסביבה פגע מינית,
איך לדבר עם הילדים והילדות שלנו
קודם כל, חיבוק. איזה באסה שזה קרה ושאתםן צריכיםות להתמודד עם זה. זה לא פייר.
הנה כלים לשיח עם הילד/ה, קחו בחשבון שזה מסובך ויד צורך בדיוקים והתאמות לילד/ה הספציפי/ת שלכם, לגיל, למצב וכו'. מוזמניםות לדבר איתנו. זו המומחיות שלנו.
1. חכו רגע - אתם נסערים ובצדק
חכו 24 שעות, אפשר גם יותר. הרגיעו את עצמכם. שוחחו עם חבר.ה. תתחזקו ותתנחמו.
אם יש חשש ממשי שהילד.ה שלך נפגעה – יש מה לעשות!
-
דברו עם יועצת ופסיכולוגית בית הספר
-
פנו למרכז ההגנה הקרוב אליכם ובקשו סיוע בשיחה עם הילד.ה
2. "אני בלחץ שאולי הילד.ה נפגע.ה מה לעשות?"
לחץ מובן לגמרי, הגיוני ומותאם לסיטואציה. חשוב לארגן את הרגשות של עצמנו לפני שמדברים עם ילדים.ות כדי לא להדביק אותם בלחץ ולא להכניס להם מילים לפה.
בדקו קודם:
-
האם היה לילד.ה ממשק עם אותו מורה?
-
האם הילד.ה מכיר.ה אותו?
3. שיחת איסוף מידע ראשוני
אם אתם בחשש, אל תעשו את זה לבד, פנו ליועצת או לפסיכולוגית בית הספר, למרכז הגנה או אלינו כדי לקבל הכוונה איך לשוחח אם הילד.ה.
אם הילד.ה שלכם קרוב.ה לפוגע חשוב לקבל ייעוץ לפני השיחה.
ניתן לשאול שאלות פתוחות ולדאוג שאתם ההורים רגועים ומעודדים שיח
-
האם המורה X מלמד אותך?
-
האם שמעת על משהו שקרה עם המורה X?
-
אשמח אם ספר.י לי כל מה ששמעת וממי שמעת
-
תודה שסיפרת לי, אני מבטיחה לחזור ולספר לך אם אדע עוד דברים
4. שיחה שנייה עם ילדיםות
שיחת הבהרת המצב קצרה – מתאימה למי שאינם קרובים מאוד למורה הפוגע. תתרחש אחרי כמה ימים, תוך כדי טיול בחוץ או משחק רגוע:
"זוכר.ת ששאלתי אות.ך לגבי (שם המורה)? רציתי לספר לך שהוא לא ימשיך ללמד בבית הספר, כי כנראה שהוא לא יודע את הכללים של מותר ואסור" (וכאן מספרים באופן טכני, קצר ולא מפורט מה קרה).
דוגמאות:
-
"הוא ביקש מנער שלא לומד בבית ספר שישלח לו תמונה שלו עירום – זה דבר אסור, הנער סיפר להורים שלו והם עזרו לו. כל הכבוד לנער שסיפר"
-
"הוא נגע בכמה ילדים מבית הספר מתחת לבגדים / באיברים הפרטיים שלהם. הילדים סיפרו להורים שלהם והם עזרו להם. כל הכבוד לילדים שסיפרו!
ניתן להגיד:
-
"זה אירוע חמור מאוד ובגלל זה המשטרה מעורבת"
-
"אני לא יודע.ת למה הוא עשה את הדבר הזה, אבל אני כן יודע.ת שהוא עבר על הכללים של מותר ואסור בין מבוגרים לילדים."
-
לפעמים ילדים, מתבגרים או מבוגרים - גם כאלה שאנחנו מכירים ואוהבים לא מכירים את הכללים של מותר ואסור. חשוב לי שתדע.י שאלה אירועים שחשוב לספר לי עליהם, גם אם זה קשה. אני רוצה לדעת ואני תמיד אאמין.
-
והכי חשוב תגידו לילדים: אני מאוד אוהב.ת אותך ואני תמיד רוצה לדעת על דברים כאלה
5. שיחה שנייה עם ילדיםות בוגריםות
שיחת הבהרת המצב קצרה – מתאימה למי שאינם קרובים מאוד למורה הפוגע. תתרחש אחרי כמה ימים, תוך כדי טיול בחוץ או משחק רגוע:
"זוכר.ת ששאלתי אות.ך לגבי (שם המורה)? רציתי לספר לך שהוא לא ימשיך ללמד בבית הספר, כי כנראה שהוא לא יודע את הכללים של מותר ואסור" (וכאן מספרים באופן טכני, קצר ולא מפורט מה קרה).
דוגמאות:
-
"הוא ביקש מנער שלא לומד בבית ספר שישלח לו תמונה שלו עירום – זה דבר אסור, הנער סיפר להורים שלו והם עזרו לו. כל הכבוד לנער שסיפר"
-
"הוא נגע בכמה ילדים מבית הספר מתחת לבגדים / באיברים הפרטיים שלהם. הילדים סיפרו להורים שלהם והם עזרו להם. כל הכבוד לילדים שסיפרו!
-
אם הילד.ה נכנס.ת ללחץ או שואל "למה הוא עשה את זה?" ניתן להגיד:
-
"זה באמת אירוע חמור מאוד ובגלל זה המשטרה מעורבת"
-
"אני לא יודע.ת למה הוא עשה את הדבר הזה, אבל אני כן יודע.ת שהוא עבר על הכללים של מותר ואסור בין מבוגרים לילדים."
-
והכי חשוב תגידו לילדים: אני מאוד אוהב.ת אותך ואני תמיד רוצה לדעת על דברים כאלה
מה לעשות כשילד/ה מספרת שעבר/ה פגיעה מינית?
אם ילד/ה או מתבגר/ת מספר/ת או רומז/ת לכן/ם שעבר/ה או שעובר/ת פגיעה מינית:
-
נשמו עמוק וזכרו – יש מה לעשות!
-
טיפול נכון תורם להשבת החיים למסלולם, לכל הנוגעים/ות בדבר.
-
חבקו, הסתכלו בעיניים ואמרו: "אני מאמינ/ה לך, תודה שסיפרת לי".
-
נסו כמיטב יכולתכם/ן להיות אמפתיים/ות וקשובים/ות.
-
כשילד/ה או מתבגר/ת מספר/ת על פגיעה זה מקום להקשיב ולהכיל עוד יהיה זמן לתגובה ולחינוך. זה לא הרגע הנכון.
-
דברו איתנו. אנחנו כאן בשבילכןם.
מה לא לעשות
-
אל תאשימו אותו/ה במה שקרה.
-
לא חשוב מה הייתה הסיטואציה, לא הנפגע/ת אשמ/ה אלא הפוגע שבחר לפגוע.
-
אל תקטינו את הפגיעה: "זה לא נשמע כל כך נורא" "אולי את/ה קצת מגזימ/ה?"
-
אל תפקפקו בילד/ה ובמה שסיפר/ה "אני לא מאמינ/ה לך, את משקר/ת, הוא איש נורא נחמד".
-
אל תתשאלו אותה/ו – כרגע הפרטים לא חשובים ואשת מקצוע תעשה זאת טוב מכן/ם.
-
אל תתעלמו או תזניחו – המשיכו לחפש עזרה מקצועית סביבכם וזכרו לפנות לא/נשי מקצוע המתמחות/ים בפגיעה מינית.
************
מקורות מידע
1. זוהר, ע', וגומפל, ת'. (2002). אלימות מינית בבתי-ספר בישראל, דו"ח ביניים על סמך מחקר בית הספר לחינוך האוניברסיטה העברית. ירושלים: בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית.
2. דוד, ח' (2010). מחציית הגבול המגדרי להטרדה מינית בקרב ילדים קטנים. בתוך א' גלעד, מ' שכטר וש' מלאת (עורכות). דיאלוג מגדרי בחינוך : בין תיאוריה למעשה. אחוה – המכללה האקדמית לחינוך, הקמפוס האקדמי אחוה.
3. מור, א' (2011). הטרדה מינית במקום העבודה: שיעוריה, מאפייניה ותפישות מגדריות ביחס אליה. סוגיות חברתיות בישראל, 11, 159-184. (הציטוט לקוח מעמ' 29).
4. רגב, ב', עמרם, ש', סידי, י', ושירי, נ' (2014). מדד אלימות לאומי, דו"ח המשרד לביטחון פנים. ביטחון פנים, 6, 1-7.
5. מור, א'. (2009). ממדי החשיפה לאלימות מינית בקרב נשים בישראל ומאפייניה: הערכה ראשונית. סוגיות חברתיות בישראל, 7, 46-65.
6. לב ויזל, ר', ואיזיקוביץ, צ' (2016). אלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל: בין שכיחות לדיווח. גורמים מעודדים מול גורמים מעכבים דיווח. מחקר טריאנה: דו"ח מחקר למשרד החינוך, אוניברסיטת חיפה.
7. זליגמן, צ'. (2004). מבוא לגילוי עריות: אין אמת, ואין חסד, ואין רחמים. בתוך: צ' זליגמן וז' סולומון (עורכות). הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות (ע"מ 15-40). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
8. הנזקים הסמויים מן העין: השלכות כלכליות ובריאותיות של פגיעה מינית. דו"ח שנתי לשנת 2017. איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
9. טאובר, ד' (2003). לא בבית-ספרנו: עמדות מורים בחטיבות ביניים ובחטיבות עליונות ביחס להטרדה מינית בקרב תלמידים בבתי הספר. עבודת מוסמך. ירושלים: בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית.
10. זיו, א' (2012). טראומה עיקשת. מפתח כתב עת לקסיקלי למחשבה פוליטית, 5, 55-74.
11. איזיקוביץ', צ', טנר, ד', ובירין, י'. (2014). פגיעה מינית של אימהות ונשים בילדים. משרד הרווחה והשירותים החברתיים.