א/נשים מספרים/ות - איזה שיח היה בבית הוריך על מיניות?

סדרת דפי "א/נשים מספרים/ות" נועדה לתת לנו, הורים וצוות חינוכי - פ-ר-ס-פ-ק-ט-י-ב-ה שאין לנו כי אלה נושאים שלא מדברים עליהם. לכן אין לנו טווח של התנהגויות ואין לנו סיפורים שיעזרו לנו לנרמל סיטואציות או שידליקו לנו נורה צהובה או אדומה.  רוצה לענות על השאלון האנונימי בעצמך? (גברים, אתם במיעוט כאן, נשמח לעזרתכם)

 

מהו השיח שהיה בבית ההורים שלך על מיניות?

 

לא דיברו באופן מפורש. שאלות היו נענות אבל לא באופן מדעי (למשל תינוקות באים לעולם כש״אבא ואמא מאוד אוהבים אחד את השני״)
***
הורי גרושים. עם אמא שלי היה שיח פתוח מאוד על מיניות ועל גוף. היה ברור שכל שאלה אפשר לשאול, היינו מסתובבות ערומות בבית ומדברות על הנושא בלי בעיה. בבית של אבא שלי הייתה סגירות ופשוט לא דיברנו על הנושא. היום אני יודעת שהשיח אצל אמא שלי היה פתוח, אבל גם מעט חסר גבולות.

***
לא שיח וגם לא נבטוט. כלום. ואולי 2 התגובות הכי חזקות שזכורות לי הן
1. כשקיבלתי מחזור אמא שלי ניסגרה בחדר ולא דיברה איתי.
2. כשחבר בגיל 15 עשה לי איק בצוואר ההורים אסרו עלי לצאת לטיול שנתי. מדובר על משפחה נורמטיבית. אשכנזית. עשירה.

***
היה לנו ספר ילדים מאוייר נהדר שקראו לו Where did I come from, שהתייחס למין בין אמא לאבא, לתהליך ההפריה הטבעי, הריון וכו׳, ועוד ספרי ילדים שהסבירו על איברי מין. שמענו סיפורים בבית על רומנים שהיו לכל אחד מההורים לפני שהתחתנו. לא היה שיח מאוד מאורגן בבית על הנושא, זה עלה מפעם לפעם באופנים שונים ולא מאוד מפורטים, אבל לא שקריים. לא היה שיח על עונג, אוננות, פגיעה מינית, או מין ואהבה לא הטרונורמטיבים. כיום כאדם בוגר נראה לי שהיה חסר שיח על עונג, רצון, גבולות, אורגזמות, פגיעה מינית, חרמנות, הגבול בין מין לאהבה ועוד. לא הרגיש שההורים הם מקור פתוח ומכיל לשאלות מעבר לגיל הילדות המוקדם שבו יש פחות עכבות בנושא.

***
לא זוכרת איזה שיחה ספציפית על מיניות מין אבל יש כמה דברים משמעותיים שאני זוכרת, קודם כל היחס להתפתחות המינית שלי, לא זוכרת מתי אבל קיבלתי את הספר איילת מקבלת וכשקיבלתי מחזור ידעתי מה זה ומה לעשות ולא נלחצתי, קיבלתי בכיתה ו יחד עם הספרים שקיבלתי לתעודה את הגוזיות הראשנות שלי, בתור הבכורה זה היה קצת מרגש, ובכל אופן נזכר כמשהו חיובי.
בגיל הזה גם התחיל העניין של ללכת מסיבות פיג'מה, זוכרת במפורש את ההורים שלי אומרים שלי שאם אני מרגישה לא בנוח מכל סיבה אני יכולה לחזור הביתה. לקראת סיום התיכון אמא שלי הייתה אחראית יותר לשאול אותי על בנים, ואני גם זוכרת בגאווה כשהבאתי להם את הבן זוג הראשון שלי בצבא. לא זוכרת שיחה על יחסי מין מצד שני ידעתי שאני צריכה אמצעי מניעה וגלולות.
ברמה הלא מילולית ההורים שלי תמיד הפיגנו חום ואהבה אחד כלפי השני, תמיד דברו על כך שאחד הדברים המיוחדים במערכת היחסים שלהם זה התקשרות והעובדה שבחיים לא אמרו אחד לשני מילה שהתחרטו עליה או שנאמרה כדי לפגוע, גם לא בריב, היה נהוג ונוח להתהלך בעירום ועירום חלקי בבית שלי, היה ברור שדופקים בדלת של כל אחד לפני שנכנים (גם הבנות כלפי ההורים), זה דברים שלא קשורים כביכול למיניות אבל הם מייצגים מבחינתי הרבה מהציפיות שלי והתפיסה שלי לגבי זוגיות בריאה וקשר בריא בין אנשים וגם שלי לעצמי.

***
שיח מלא ופתוח. על כל שאלה ניתנה תשובה. הובהר שזה צריך להיות נעים ומכבד. הבהירו מתי זה לא מתאים ואיך להציב גבולות. כנערה זה הביך אותי, אבל כל חברותיי פנו לאמא שלי בנושא הזה, כולל כשהן נזקקו לאמצעי מניעה. אני נוהגת כמו הוריי כי זה הוביל למיניות בריאה אצל כולנו.

***
דיברו בצורה בוטה וגסה כאילו מתוך הומור בקרב המשפחה הגדולה. צחוקים על מציצות ושפיך ושיערות ערווה היו סופר לגיטימיים. זה היה כאילו דיבור פתוח כזה, בכיף, אנחנו משפחה פתוחה, מדברים על הכל, לא מתביישים. היום אני יודעת שזו היתה פריצות וחוזר גבולות מיני, מעין גילוי עריות מילולי. על דברים כואבים או טאבו כמו הבן ההומו, לא דיברו. הסתירו.

***
דיברו מעט על מין אבל לא על מיניות. דיברו על האספקטים הביולוגיים של מערכת הרבייה. בלי התיחסות לצד הרגשי, לחוויה הגדולה שטמונה בתוך העניין המשמעותי הזה. הבית שלי היה מאוד לא סבלני ומין נתפס כמשהו מסוכן, שמביא מחלות או הריון לא רצוי. כל מימד ההנאה, האהבה, התקשורת לא דובר מעולם.

***
לא דיברו. חוץ מפעם אחת שבמקרה למדתי עם אבא שלי על דרך האמצע של הרמבם. וכדוגמא הוא הסביר לי שגם מיניות זה לא קיצוני כמו בסרטים אלא זה נעשה בעדינות. חוץ מזה התמודדתי לבד עם התחום הזה. וזה לא היה קל. לקח לי זמן לגלות את המיניות שלי באופן בריא, מטיב ונעים...

***
לא דיברו. על כלום. היה הרבה אסור, זה לא מתאים וכו. לא היה מה כן מותר או טוב או משהו דומה. גם שאמרו אסור לא הסבירו- רק לא מתאים. זה לא יפה שילדה בגילך תתנהג ככה וכו'.

***
כשגדלתי הייתי בטוחה שהבית שלי ממש פתוח אבל היום בדיעבד אני מבינה שממש לא היה לזה בסיס. השיח היה חלקי מאוד עד לא קיים ובעיקר מול אחיות שלי, פחות מול ההורים. אבל זכור לי שכן ידעתי דברים על מיניות והרגשתי בנוח עם דברים כמו קבלת הוסת וכו, אבל ממש שיח קונקרטי על דברים- לא היה.

***
דיברו אבל עם קושי. המסר המילולי היה שאפשר לשאול כל דבר, המסר הלא מילולי היה שקשה להם לדבר איתי על זה. כששאלתי, קיבלתי תשובות כמיטב יכולתם (ויכולת היתה לפעמים יותר ולפעמים פחות), אבל היה גם מסר של לחשוב לפני ששואלת, כי היתה המון מבוכה.

***
לא היה כלל שיח. אני זוכר שממש התביישתי כאשר התחלתי להתפתח ואפילו לא הבנתי מה התרחש כאשר לראשונה יצא זרע.

***
לא דיברו על מיניות בכלל. במעבר מילדה לנערה, היה אסור לי ללבוש בגדים חשופים וצמודים. היה אסור להביא תשומת לב לגוף שלי, כי אז לא יסתכלו על הפנימיות שלי. בקונטרסט גדול, אבא שלי היה מסתובב בבית עם תחתונים לבנים שקופים עם חורים אחרי שהוא היה עושה כושר. זה היה לי לא נעים. הוא היה מעיר לי על בגדים. כשהפסקתי להיות דתיה והייתי הולכת עם מכנסים, הוא היה אומר לי על זה. כמה דקות לפני שהלכנו לחתונה של אח שלי, אני הייתי בת 24, הוא אמר לי שהמחסוף שלי עמוק מידי.
בנוסף, וזה הכי נצרב, החדר שלי היה סמוך לחדר של ההורים שלי ואני הייתי שומעת אותם שוכבים. לא היה לה מנעול וקרה שפתחתי להם את הדלת באצמע סקס. מצד אחד לא דיברו בכלל בכלל על מין מצד שני הכל היה פרוץ. התחלתי לשמוע בערך מגיל כיתה ד ~ כששמעתי אותם, שמעתי את אמא שלי נאנחת ונושמת עמוק ומה שאני הבנתי שאבא שלי מכאיב לאמא שלי. הייתי שוכבת במיטה ורוצה להעלם. לא רציתי לשמוע. בגיל מבוגר יותר, הייתי הולכת לאיזור אחר בבית כדי לא להיות שם כשהם הולכים לישון. כשגדלנו, דיברנו בינינו האחרים והבנו שלכולם היו חוויות דומות. זה ממש נחרט כזיכרון לא טוב.
אני לא אוהבת שאבא שלי נוגע בי. הוא תמיד רוצה לנשק אותי בכל פעם שנפגשים. אני לא רוצה. זה מגעיל אותי אבל אני לא יכולה להגיד לא. כשאני צריכה לתת לו חיבוק אני מנסה לא להתקרב אליו יותר מידי.

***
כמעט ולא היה קיים שיח בבית ההורים על מיניות. כאשר הופיעו בחדשות עדכונים בעלי אופי מיני או סצנות מיניות בסרטים, מיד היה נזק לחלל האויר מצד אבא :"איזו זוועה" והיה מחליף ערוץ או תחנת רדיו. ואמא הייתה אובססיבית לצניעות ושמירה על כיסוי הגוף בכל הגילאים.

***
בגיל 12 קנו לי ספר "מ12-16"...אהבתי לקרוא באופן כללי. זה היה חינוך מיני חלק א'. בגיל 14 היה לי "חבר" אז אמא שלי אמרה לי :"תיזהרי, כל הגברים רוצים אותו דבר" וזה היה חינוך מיני חלק ב' ואחרון. לאבא שלי לא היה חלק בחינוך שלי, הוריי התגרשו כשהייתי בת 12.
אני באה מבית ספרדי אז שמרו על צניעות בבית באופן כללי, סגרו טלויזיה אם היה משהו לא מתאים לילדים... היינו משפחה גדולה המון בני דודים ישנו הרבה ביחד, זוכרת איך מגיל 9 הפרידו בנים בנות בשינה בצורה חדה בלי להסביר. פעם אפילו ישנו על מזרונים בסלון שמו ביננו ספה באמצע להפריד... דיברו "בעיניים" לא במילים, נתנו להבין במבט או נזיפה מה בסדר ומה לא בסדר.
לגבי מחזור חונכתי להסתיר היטב את היותי במחזור ולא להשאיר "עדויות" בשטח . גם לא להשאיר חזיות במקלחת חלילה שלא יראו אבי או אחי.

***
לא זכור לי שהוריי נתנו תשומת לב מספקת לנושא. לא למדתי הרבה מהם. לעתים היו חוסמים במחשב את האפשרות להיכנס לתכנים פורנוגרפיים.

***
היו ועדיין יש בדיחות סקסיסטיות של אבי. ותגובה שלילית של אמא שלי אליהן. מסרים שעברו באופן לא מילולי הם שלא ראיתי כמעט את הוריי מתחבקים או מתנשקים. כלומר לא ראינו מגע רומנטי או מיני אך עם זאת כשהיינו באים בשבת בבוקר להתפנק במיטתם הם היו לפעמים עירומים. זה היה ברור גם כילדה שיש שם משהו אבל מעולם לא דובר איתי על כך בשום שלב של הילדות או בגרות.
אבא שלי באופן כללי אהב להיות ערום זה היה תפיסה נודיסטית קצת. לא מינית אני חושבת. ממש זכורה לי הרגשה סביב גיל 14-15 שהשכן, שהיה אבא של חברות שלי וגם קצת אבא שלי מתחילים להבחין כמה אני יפה. משהו במבט אליי השתנה והבחנתי בזה. זה הביך אותי מאוד וגרם לי לשים לב מאוד לתנועות הגוף שלי ולהזהר ממגע לא נכון או התקרבות לא רצויה עם אותו שכן.

***
לא היה קיים שיח על מיניות בכלל. אפילו כשקיבלתי מחזור לא סיפרתי לאף אחד ואילתרתי כיצד להתמודד עם הסיטואציה. המסרים העיקריים שקיבלתי היו סמויים, נולדת פתיינית בעצם היותך בת ואישה. תפקידך הוא להצניע ולגנוז על מנת לא להביא לחטא גברים. זה בא לידי ביטוי בלבוש- לא ללבוש אדום, לא ללכת עם שיער פזור לא להסתובב בבית עם פיג'מה (כי יש בני משפחה גברים) ועוד איסורים רבים ושונים. האיסורים על המיניות חדרו וחלחלו גם למרחבים של דימוי עצמי, מכיוון שלאישה אסור להיות בולטת בשום תחום. היום, כאישה בוגרת אני מודעת לכמה הרסני התנהלות זו יכולה להיות. אפשר לחנך לצניעות בלי להעביר מסר לילדים ולילדות שיש להם תפקיד מיני/פתייני ואחריות על חטאו של אדם אחר.

***
בבית הורי לא דיברו הרבה על מין באופן ישיר. בעיקר ניסו להזהיר אותנו לא לעשות משהו שאנחנו לא רוצים או לא מרגישים איתו בנוח. כשהייתי בוגרת מספיק ופניתי לאמא שלי לגבי גלולות, היא קבעה לי תור לרופאת נשים, באה איתי ועזרה לי אבל אף פעם לא ממש דיברה איתי על הנושא. אני חושבת שהמסר היה- מין זה דבר טבעי ולגיטימי אבל הוא מאוד פרטי וגס, מביך ולא מתאים ממש לדבר עליו באופן ישיר. היום אני חושבת שהייתי רוצה שכן ידברו איתי, יסבירו לי (למרות שזה יכל להיות מביך!) ואולי כשהייתי נתקלת בהתלבטות או קושי הייתי יכולה להייעץ עם מישהו.

***
גדלתי בבית עם גישה פתוחה אבי אומן שהסתובב בעירום האמין בגישה הזאת. לא כל כך דברו על מיניות אבל היה מיניות בכל מקום הבית היה עם צייורי עירום... זה היה לי עמוס וקשה להכיל את הפתיחות הזאת לא תאמה לגילי באיזשהו שלב של גיל התבגרות סבלתי מאד והתביישתי.

***
לא זוכרת שדיברו על מיניות. היתה אוירה שזה משהו שלא מחצינים אותו ולא מדברים עליו. אין עירום אפילו חלקי בבית, מגע מינימלי בין ההורים (שאהבו אחד את השני). היה ספר שהסביר "איך באים תינוקות לעולם", מדור "על בנים ועל בנות" במעריב לנוער. כמובן שהיום בתור הורה אני מנסה לייצר אווירה שונה לגמרי בבית שלי, שיהיה מקום לשיח בנושא (הרבה בזכותכן). בינתיים זה מוכיח את עצמו כי הבן הגדול שלי (12 וחצי) מדי פעם שואל שאלות בנושא. הילדים שלי נחשפים לרגעים אינטימיים שלנו (נשיקות, חיבוקים).

***
בגדול תמיד הייתה הרגשה שאפשר לשאול דברים. פחות הייתי אוהבת לדבר על דברים מולם, זה היה קצת מביך אותי, אבל ההורים תמיד דאגו לקנות לי ספרים של "המדריך הישראלי למתבגרים" (את של כל הגילאים) ומצאתי את זה מאוד רלוונטי. כשהייתי צעירה אמא שלי ממש הדגימה לי למשל איך שמים תחבושת למחזור ואני זוכרת שזה ממש עזר לי, כשקיבלתי מחזור זה היה ממש אירוע מרגש ואני ואמא יצאנו ליום כיף. בהקשר של מיניות של ממש לא דיברנו על זה מאוד, בעיקר כי הרגשתי שאני "צריכה ללמוד דברים לבד", וזה היה לי ממש בסדר. אין לי שום טענות בנושא הזה כלפי ההורים שלי. גם היום יש לי אחות בת 13 והשיח מאוד פתוח, במיוחד על רקע משחקים כמו "נשיקה-סטירה" שרצים עכשיו בבר מצוות, וגם אני משתתפת ביעוצים. התחושה היא פתוחה ונוחה ואני שמחה על זה.

***
לא דיברו בכלל, לא עבר שום מסר באופן מילולי. באופן בלתי מילולי הבנתי שעל כל מה שקשור במיניות אין סיכוי לדבר או לשמוע מההורים. לא שזה משהו רע, בכלל לא בכיוון הזה, פשוט לא מדברים או לא שואלים על מין/מיניות. מבחינתי היה בזה משהו מאוד מגביל ועצור ולא פתוח.

***
היה פער בין ההורים שלי. אמא שלי שמרנית מאוד ומעולם לא החליפה איתי מילה בנושא - מקסימום השיח בנושא שלנו היה שהיא הסבירה לי על מחזור בגיל 9, בשיחה בלתי מותאמת שהלחיצה אותי בטירוף. בכל אופן, לא היתה לאמא שלי השפעה גדולה מדי על התפיסות שלי או הערכים שלי, כי היא לא נלקחה ברצינות ונתפסה כלא רלוונטית כלל (היא גם היתה חולת נפש).
הייתי הרבה יותר קרובה לאבא שלי, ותחת החינוך שלו גדלתי באווירה ליברלית מאוד. עם אבא שלי היה לי שיח פתוח יחסית בנושא מיניות, אבל באופן מסוים - אמנם לא היתה לנו איזו שיחה ספציפית על "מין - למה לצפות?", אבל אבא שלי היה מריץ איתי בדיחות גסות והיה בינינו ערוץ תקשורת פתוח בסך הכול. ידעתי שאם אשאל שאלה כלשהי או שארצה לשתף במשהו - אני אתקבל בברכה ואקבל תשובה. כשהתחלתי לקיים יחסי מין, שיתפתי את אבא שלי עוד באותו יום, והשיח בנושא נשאר די פתוח גם בהמשך.
היום... אני מודה על סוג השיח שהיה לי עם אבא שלי והלוואי שגם אני אצליח ליצור שיח כזה עם הילדים שלי. אידיאלית, הייתי רוצה אמא לדבר איתה על הדברים הללו, כי מן הסתם לאבא שלי לא היה ניסיון בפרספקטיבה הנשית של הדברים. קיבלתי קצת מהפרספקטיבה הזאת מצד חברות שלי (שברובן היו קצת / הרבה גדולות ממני)

***
לא דיברו על כלום אף פעם עם אף אחד. לא היה מגע בין ההורים או חיבה. כאשר סיפרתי על מקרים פעוטים של הטרדה (מורה לנהיגה שהיה אומר לי להסתובב כדי שאוכל לנסוע אחרי בחורה במכנס קצר וגופיה) אמרו שזה שטויות ושלא אתייחס. מן הסתם, לא סיפרתי על דברים יותר משמעותיים כי לא היה (ועדיין) אין עם מי לדבר.
***


 

1/1
מידע אמין על מין ברשתות חברתיות
  • Grey Facebook Icon
  • תמונה7
  • תמונה9
  • Grey YouTube Icon

להרצאות והדרכות צרו קשר

 054-5396606  

 054-6657924

מייל | minamin.org@gmail.com